לקח לי זמן לאתר את נאור נרקיס, יזם בתחום הקהילות ושירותי התוכן, מקים ומנהל קהילת “תוכניסט” בפייסבוק שמספקת עבודה לאלפי אנשי תוכן. אבל התעקשתי, כי הוא היה כמעט היחיד שהצלחתי לאתר שכתב על DEEP WORK, ספרו של קאל ניופורט שזכה לצערי להד קלוש בארץ. באחד מפרקי הפודקאסט (פרק 6, כמה באמת צריך לעבוד? ) ריאיינתי את נאור, שפרש את משנתו על עבודה עמוקה, עבודה שטוחה, איך מתחילים עם זה ועם מתמידים עם זה. ראיון חובה, לדעתי, לכל מי שמרגיש מופרע ברעשי החיים הדיגיטליים עד כדי עקרות מקצועית. הנה תקציר השיחה בינינו:
תציג את עצמך, את החיים שלך, ומה עומד על הפרק מבחינת עבודה, בית, מחויבויות, ככה שיהיה ברור באיזה תווך של חיים אתה מתנהל?
קוראים לי נאור נרקיס, ואני מנהל קהילה. יש לי קהילה בפייסבוק שחברים בה כבר עשרות אלפי אנשים, של אנשי ונשות תוכן, ומה שהחברה שלי, שקוראים לה תוכניסט, עושה זה עוזרת לחברות אחרות, לאנשים ולבעלי עסקים, לייצר תכנים ולבנות קהילות דיגיטליות סביב התכנים האלה. החברה שלי היום נותנת שירותים למגוון מאד רחב של חברות,
אתה יכול לנקוב במספר, פחות או יותר, שנבין שאתה בנאדם מאד מאד עסוק
לא אני לא חושב שזה לא כזה מגניב להיות עסוק
אוקיי… אתה מקדים את המאוחר..
(צוחק…) אני נותן גם לתאגידים כמו בנק הפועלים, כללית, ומשרדי ממשלה, שירותים של בניית קהילות דיגיטליות, וגם לבעלי עסקים קטנים שרוצים לבנות קהילות. אני עוזר להם, אבל גם יש לי כל מיני מוצרים שהם דיגיטליים לחלוטין, והם לא דורשים את ההתערבות שלי. למשל פלטפורמת מנויים לעבודות בתחום התוכן לעשרות אלפי אנשים שחברים בקהילה שלי.
אתה מיישם שיטה שנקראת דיפ וורק, ומצאתי מעט מאד שיח לגביה בארץ למרות שבעיני היא נורא מעניינת ומאד רלוונטית לאיך באמת לשנות את פרדיגמת יום העבודה ושעות העבודה. אז בוא תציג לנו את הדיפ וורק
נחשפתי לספר באותו שם (DEEP WORK) של קאל ניופורט לפני שנתיים. זה היה הספר הראשון על סלף-הלפ ופרודקטיביטי שבאמת התחברתי אליו. כי בניגוד ל-GET THINGS DONE (ספר מאת דיוויד אלן, שהפך להיות ה’תנ”ך’ של הפרודוקטיביות – ר”ר) שם זה להיות בעצם להיות עבדים של טו דו ליסט ארוכות שצריך לתקתק ומהר, כאילו בסוף החיים שלנו יגיע מישהו ויגיד ‘כל הכבוד הצלחתם לסיים את כל המשימות בלו”ז’.
הרעיון של אינבוקס זירו…
אני הכי לא אינבוקס זירו. אני ההיפך המוחלט: יש לי 3700 ומשהו מיילים וממש לא מענין אותי. אם בנאדם רוצה להגיע אלי. הוא רוצה למצוא את הדרך שלו להגיע אלי. אני לא אומר את זה בקטע של מתנשא, וברור שאני עונה ללקוחות שצריכים, ואני עונה לחלק מהמיילים, אבל אני ממש לא מרגיש רע אם יש לי אוסף של מיילים שמצטברים להם.
זה חלק מהרעיון של הדיפ וורק, אז בוא תניח עוד כמה יסודות
אם למשל אתם מנסים לפתור איזה בעיה מורכבת בחברה שלכם, או לתכנן איך להביא אפיקי הכנסה חדשים, או איך לשפר את מערך המכירות – מספיק שבזמן שאתם עושים את זה תיכנסו באמצע לפייסבוק, או תבדקו כמה לייקים קיבלתם באינסטגרם, אתם תקטעו את היכולת שלכם לעבוד בצורה עמוקה.
אז הדיפ וורק הוא .. בונקר מנטלי שנכנסים אליו כדי לעשות משימות מורכבות?
ממש! זה סטייט אוף מיינד שאתה מנתק את עצמך מהסביבה לכמה שעות. אני לא מדבר איתך כאן, על ימים או על חמש שנים במנזר בטיבט להתנתק מהעולם. שלוש או ארבע שעות בלוז, חסומות.
כמה חסומות?
חסומות ברמה שהטלפון שלי מחוץ למשרד, אה.. אני מנתק את הווייפי מהמחשב, וזהו! כל מה שיש לי, אני אגב לא משתמש בכלל דברים דיגיטליים בזמן שאני עושה את זה, אלא אם כן המשימה היא דיגיטלית, אם נגיד אני רוצה לתכנן משהו, אפיק הכנסה משהו אני לא אשתמש במחשב, אני אעשה את זה על דף. ואם אני רוצה לעשות אוטומציה, אני כן אשתמש באינטרנט, אבל לא יהיו לי מאתיים טאבים פתוחים, יהיה לי רק טאב אחד פתוח, ואני אשתמש בתוסף לגוגל כרום שקוראים לו פורסט, כדי שאני לא אכנס בטעות לאיזשהו אתר אינטרנט של לקרוא חדשות או לפייסבוק או לטוויטר או לכל מקום אחר. כי ככה, אני אצליח להיות מרוכז במשך כמה שעות באותה המשימה, ואני בטוח שכל מי שיתנסה בזה, ירגיש מדהים אחר כך.
אמא שלך מתקשרת, הטלפון סגור?
הבנזוג מתקשר, אמא שלי מתקשרת, זה לא סגור, זה פשוט מחוץ לחדר, ואני אחזור אליהם אחר כך. זה כבר לא חדש להם…
תחזור להתחלה. דבר ראשון שעשית?
כיביתי את כל הנוטיפיקציות בטלפון שלי. אין לי. אם מישהו שולח הודעת ווצאפ אז לפני ארבע שנים, אז אם היתה נשלחת אלי הודעת ווצאפ, אז צליל היה מבשר לי על זה. היום זה לא קיים. היום אני נחרד מזה כשלמישהו יש קול על כל הודעת וווצאפ. למה שלכל בנאדם ביקום תהיה גישה מיידית לתשומת הלב שלי? למה?
אבל אין שלושה אנשים שאתה רוצה שיהיה להם את הגישה המידיית.
שלא תוציאי אותי בתור איזה מיזנטרופ! אני במערכת יחסים, יש לי משפחה, אני אוהב את החברים שלי, והם יודעים שאני חוזר אליהם אחרי שלוש או ארבע שעות. אני חוזר אחרי זה.
אני תמיד מספרת לעצמי על עצמי, שעד שהיו לי את הילדים יכולתי תמיד לסגור את הטלפון, ומאותו רגע שפתאום היתה האופציה שתתקשר המטפלת, או יהיה הטלפון מהגן או מהמזכירות של בית ספר, כאילו איבדתי את היכולת לסגור את הטלפון, הייתי במדרון החלקלק…
באמת את לא יכולה שלוש שעות רצופות להיות לא זמינה? באמת? אין אף אחד שהיה יכול לענות במקומך?
סיטואציות של חוסר זמינות – כמו טיסה למשל, בעידן שהיו טיסות ועוד לא היה בהן אינטרנט – הייתי עוברת את זה מאד קשה.
אז אני אציע לך משהו אחר: את מסכימה איתי, שנגיד, הודעות בפייסבוק את יכולה לוותר עליהן לשלוש שעות?
כן!
ו..לייקים באינסטגרם את יכולה לוותר שלוש שעות?
קשה, אבל יכולה!
ולעשות מצב בטלפון של דו נוט דיסבטרב חוץ משלושה אנשי קשר?
זה אני עושה
אז את בתשעים אחוז… לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה כמה שעות של לשבת על אותה בעיה, ואמנם הדבר הבא שאני אגיד לא הוזכר בספר של קאל ניופורט, וכן המשכתי לקרוא על זה, על הקשר בין שעמום ליצירתיות.
היום אין לנו כמעט רגעים של נטו שעמום. ומשהו שאני הבנתי אותו, שאם אני יושב מול דף, ואני שואל את עצמי – מאיפה אני מביא עוד רבע מיליון שקל השנה לחברה, ופתאום, אחרי כמה דקות, אני כאילו נתקע, וגרוע לי, וברגע הזה רוב האנשים ייכנסו או לפייסבוק או לאינסטגרם או לאיזשהו פיד, ויגידו – טוב, אולי אני אסתכל על משהו ואז אני אחשוב, אבל אם אתם נתקעים על אותה הבעיה שעה: פתאום משהו קורה! פתאום הנוירונים בראש מתחברים אחד לשני, ואני…
אתה המנהל של עצמך, אז אתה יכול להרשות לעצמך לא לעשות shallow work, אבל מה תגיד למישהו בתוך ארגון, שלא יכול להחליט לאיזה מיילים הוא עונה ולאיזה מיילים הוא לא עונה. הוא יכול לעשות דיפ וורק?
תראי גם לי יש לקוחות. יש לי לקוחות. ואת בטח יכולה רק לדמיין את הסיטואציה שלי מסביר ללקוחה מבנק הפועלים למה אני לא פעיל בימי רביעי, שאגב יום רביעי זה יום שאני טוטאלית לא עובד בו. אני לא עושה בו כלום.
זהו אז צריך להגיד שחלק מהרעיון של קאל ניופורט, זה לעבוד יותר בפחות זמן.
בהרבה פחות זמן.
אז בוא, תספר לנו על העניין הזה של כמה פחות זמן? כי זאת המטרה בעצם של הדיפ וורק
אני משתדל לעבוד פחות זמן, אבל כן להגדיל את הפרודקטיביות שלי בזמן נתון. ואני אסביר למה אני מתכוון. אז: קודם כל, אני אישית ייצרתי אפיקי הכנסה שהם לא תלויים בזמן שלי בכלל. לדוגמה, אני מלמד איך לפתוח קהילות דיגיטליות, אז בניתי קורס דיגיטלי שאנשים משלמים עליו מנוי חודשי והם צורכים את הקורס הדיגיטלי בזמן הזה. בנוסף, יש לי קהילה של עשרות אלפי אנשים ובקהילה הזאת עולות כל הזמן הצעות עבודה, אז במקום שהצעות העבודה ילכו אלי ואני אתחיל להפוך להיות חברת שירותים שכותבת תוכן לאלפים של לקוחות, בניתי פלטפורמה פעילה שיש שם עשרת אלפים חברים, ושליש מהם בערך מנויים, וכל אחד משלם שלושים שקלים בחודש, בשביל שבסופו של דבר הוא יוכל לפנות לכל העבודות שעולות בקהילה.
אבל נשמע כמעט שהתנאי היחידי לעבוד באיכות כזאת גבוהה בזמן, כל כך מעט זמן, זה רק להיות עצמאי, כמעט בדיד בפעילות שלו.
אני לא חושב בכלל! אנשים שעובדים בחברת ייעוץ או גדולה, או אנשים שהם בנקאים, או רואי חשבון, הם יכולים להגדיר יום שלם שהם לא זמינים בו. אני באמת שואל את המנהלים שמקשיבים לנו: האם עובדים שהם מאד רספונסיביים (תגובתיים) הם דווקא העובדים הכי פרודקטיביים? לפעמים רספונסיביות גבוהה, היא רק אצטלה לכסות על חוסר מעש.
בין שלל הדברים אתה נותן שירותים דיגיטליים. איך זה מסתדר עם לתת שירות?
אם תיכנסי לערוץ היוטיוב שלי, שזה מקום שהלקוחות שלי מכירים, עשיתי סרטון על למה אני לא עובד בימי רביעי. ואמרתי – אני עובד בעבודה שדורשת יצירתיות ומחשבה, ואם אני אהיה זמין לכם כל הזמן, אני לא אוכל לחשוב על הדברים שלכם, או לחדש לכם שום דבר, ולכן אני לא עובד בימי רביעי. סרטון של שש-שבע דקות שרק מסביר למה אני לא עובד בימי רביעי. ו.. אני גם שולח אותו בווצאפ בימי חמישי, בתור התנצלות על זה
תגיד, אנשים ששומעים את זה ומתגרים להתנסות בדיפ וורק, מה הקושי שאם הם יתגברו עליו הם יעברו את המשוכה הזאת, הם על מסלול ירוק לעבודה של פחות זמן ולחוש יותר תועלת או ערך בעבודה שלהם?
אני חושב שזה למצוא את סביבת העבודה. כי אם יש ילדים שצועקים ברקע, או חדר שיש בו המון טלפונים ומשהו יכול לצלצל, או אורות או מוסיקה, זה מאד מפריע לדיפ וורק. אני יושב במשרד שלי לבד, אין מוסיקה ברקע, הטלפון על מצב טיסה או בחוץ, המסך שלי של המחשב הוא על שומר מסך כזה, ואני מחליט מראש מה המשימה. אם תצרו לעצמכם את הסביבה, ותדעו ברוגע בלב שלכם, שאף אחד לא יושב לכם על הראש עכשיו שלוש שעות אתם תרגישו רווחה כזאת של באמת להתעסק במה שאתם צריכים.
אם רק תמצאו את הסביבה אני בטוח שתצליחו לעשות לפחות סשן אחד של דיפ וורק בשבוע. וזה גם המון. בין שלוש לחמש שעות רצופות על אותה הבעיה, אני מבטיח לכם שהספר שלא עשיתם אף פעם ותמיד רציתם, המתווה שלו ייסגר, ואני מבטיח לכם שאתם תמצאו אפיקי הכנסה חדשים לעסק שלכם, אבל אל תתפתו לאמצעים הדיגיטליים, צריך שלוש שעות נטו נקיות. תאכלו לפני, תשתו לפני, תלכו גם בזמן השלוש שעות האלה בחדר, ותתהלכו ותחשבו על הבעיה. רק תתגברו על המשוכה של ליצור לעצמכם את הסביבה.
ומה עם הshallow work ,מה לעשות עם זה?
אני כן עונה להודעות ויש לי לקוחות ותאמיני לי שהם תובעניים לא פחות מהלקוחות שלכם. אני פשוט שם לי שלוש פעמים ביום שבהן אני עונה במכה אחת לכל ההודעות. זה קצת טריקי כי עניתי לך להודעה, אבל אם יש לך הודעת המשך, אני אענה לך שלוש שעות אחר כך. מצד שני, יש הרבה דברים לא מספיק אפויים, המון רעש שאנחנו סתם מתעסקים בו כי לא נעים לנו לא לחזור. אולי מי ששלח את המייל צריך לחשוב אם המייל שלו ראוי להיקרא? אם הוא עשה מספיק עבודה?
