התקופה האחרונה ניקתה בעבור רבים, בלית ברירה, את היומן, שבתוכו הקצנו זמן למה שאנחנו צריכים לעשות, למה שאנחנו רוצים לעשות, למה שמצפים מאיתנו לעשות. הריחוק החברתי, העבודה מהבית וההסתגרות בחיק מעגל הקרבה המיידי, שכפתה עלינו הקורונה, הביאו אותנו לבחון מחדש את סדרי העדיפות שמכתיבים את חיי השגרה שלנו.
וכך, מצד אחד, רבים הודו במעין תסמונת שטוקהולם – הם התאהבו בשובה שלהם, הקורונה, משום שניקתה גירויים חיצוניים ואירועי-חיים, שהיו נעימים במפתיע בהיעדרם, והתבררו כברירות מחדל. המחנה הזה יצא מהקורונה עם תחושה חזקה של רצון לעשות שינוי בחיים ולא לקפוץ הישר לזרועות מה שקראו לו שיגרה והתברר כשיגרע.
ומהצד השני, אצל אחרים, נחוו צווי הקורונה כנפילה אל בור בלי תחתית שבו אין זמן, אין מקום, אין חציצה בין המקצועי לפרטי ובין המשפחתי לאישי. חרדה מפני הפיכת הסדור והמובנה לואקום של חוסר יעילות, העלתה צורך להרכיב מחדש את לבני החיים השונות בהתאמה לחיים מצומצמי אפשרויות ולכאורה נטולי בחירה.
25 שעות ביממה נותן כלים לסדר בבלגן הפנימי והתיפקודי דרך תובנות, תיאוריות ממוינות ומעובדות לכדי עיכול מהיר ועצות יישימות.
כך או כך – חייהם של רבים עומדים בפני עיצוב מחדש, מרצון או כורח, ולא מדובר בבאז-וורד שאני מנסה להשחיל לשפה, אלא בתובנה שעיצוב מקנה לדברים צורה שמאפשרת להם להיות שימושיים מצד אחד, מתאימים ונוחים לבעליהם מצד שני, וגם – כן! –יפים נעימים ככל הניתן במסגרת חומר הגלם ותימחורו.
ב-25 שעות ביממה אני רוצה לתת לאנשים את הכלים שפיתחתי באמצעות למידה וניסיון מקצועי ואישי, לעצב את החיים שלהם כך שכלי הזמן שעומדים לרשותם יתאימו באופן אופטימלי לשימושים הרצויים בהם, ושעל המטריצה שמצליבה בין העדפות לנסיבות ולמוכנות לשלם מחירים (חומריים או אישיים) – יהיו חייהם טובים ומניחים את הדעת ככל האפשר.
בהסתכלות ממוקדת על עולם העבודה, הכלים שפיתחתי רלוונטיים גם למנהל הכי בכיר שמרגיש שהיום יום של הארגון שוחק את יכולתו לצמוח באופן מקצועי ואישי וגם לפרילנסר שעובד מהבית וצריך להצמיח עסק תוך כדי ארגון עצמי של משמעת וזמן העבודה שלו. מנהלים ושכירים בכירים מתמודדים עם עודף משימות ויעדים, זקוקים להכוונה במיונם ומשוועים לאפשרות להתפתח לגובה או לרוחב או להפנות זמן לאזורי חיים אחרים, בעוד עצמאים ועובדים מהבית זקוקים לסיוע בבניית הקירות הנכונים בתמהיל שמתערבב מעצמו בין אזורי החיים השונים. כשמדובר גם בחיכוך שבין החיים המקצועיים לחיי משפחה – הלחץ והעומס ממסכים את היכולת לראות באופן צלול מטרות ואת הדרך אליהן. 25 שעות ביממה נותן כלים לסדר בבלגן הפנימי והתיפקודי דרך תובנות, תיאוריות ממוינות ומעובדות לכדי עיכול מהיר ועצות יישימות.
הפרויקט הוא תוצאה של קריירה שבה נעתי על הציר שבין ניהול בכיר בתחום התקשורת לבין עצמאותי כיוצרת ויועצת פרטית לארגונים ומנהלים. מגובה בהרבה למידה אישית ואקדמית, אני מציעה פה תוכן שמצליב כלכלה, לימודי עבודה ופסיכולוגיה ארגונית והתנהגותית, ומבוסס על ניסיון אישי ותובנות על פרודוקטיביות, החלטות משנות חיים, ערכים, סדרי עדיפויות, קריירה, מערכות יחסים, פילוסופיה יישומית ומה שביניהם.
לא אכנס כרגע לעובי התכנים, זה עוד יקרה פה בהמשך בהרחבה, אבל אומר שהרעיון הבסיסי הוא להסתכל על הזמן דרך קופסאות שאנחנו יוצקים בהן תכנים ופעילות. כמו ארון מודולרי, שאנחנו מסדרים אחרי מיון קפדני והחלטה מה צריך לשבת במרכז ומה בשוליים. בהשראה מהעולם המקצועי שלי אני אומרת שכל דבר בחיים מצריך עריכה והפקה, ואני מנסה ללמד את הכלים לעשות את שניהם בהצלחה.
