מה כבר אפשר ללמוד מסוכריות?

זוכרים מה אמא של פורסט גאמפ תמיד אמרה, על זה שהחיים הם כמו קופסה של שוקולד? עוד אמא שדי צדקה, אבל לא רק בזה שאתם אף פעם לא יודעים מה תקבלו. קנדי קראש לימד אותי הרבה על הקשר שבין החיים לממתקים.

זוכרים מה אמא של פורסט גאמפ תמיד אמרה, על זה שהחיים הם כמו קופסה של שוקולד? עוד אמא שדי צדקה, אבל לא רק בזה שאתם אף פעם לא יודעים מה תקבלו. קנדי קראש לימד אותי הרבה על הקשר שבין החיים לממתקים.

בפרק 3 בפודקאסט שלי יצאתי לבדוק מה הדברים הטובים שאפשר לקחת מההרגלים הכי רעים שלנו. התחלתי בקנדי קראש, בזבוז הזמן האולטימטיבי שלי. פעם הייתי משנה את השעה באייפד כדי שיחזרו לי החיים במשחק, קולטים את השפל? היום אני אמנם משחקת רק עד שאני נפסלת, משהו שלוקח כמו הפסקת סיגריה.

אבל הדבר שהעסיק אותי לא היה דווקא כמות הזמן שאני מבזבזת על זה, אלא איכות הזמן שאני משקיעה שם, במשחק המטופש ביקום (סוכריות יורדות מהשמים, מתחברות אחת לשנייה בהינף אצבע ומתפוצצות. נו באמת). מה שם גורם לי להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש חכמה אפילו שזה נטו משחק מזל, להיות תחרותית ולהתאבד על להתקדם, אבל ליהנות כל כך מהדרך?

הדברים שלמדתי על המנגנון שמאחורי המשחק, ותודה לחברי אייל נצר, יכולים לשמש אותנו בהמון תחומים בחיים כי הם מבוססים על הביולוגיה של כולנו (מה גורם למוח להפריש דופמין, חומר ההנאה שאנחנו רוצים להרגיש שוב ושוב?) ועל הפסיכולוגיה שלנו (מה גורם לנו להמשיך להתקדם גם שאנחנו נכשלים שוב ושוב?).

הדבר הראשון הוא סיפור, נראטיב גדול שמחולק לתחנות קטנות. בחיים האמיתיים, לא של מפעל הסוכריות המשגשג, זה יכול להיות המון דברים, אפילו לעשות שלום עולמי או להיות הורה טוב, אם ניקח דוגמאות ממש לא ריאליות. החוכמה היא לפרק את הסאגה לשלבים ב”משחק” ושיהיה חוט יציב של ערכים שיחבר בין התחנות השונות.

הדבר השני נקרא אצל מפתחי המשחקים barely fun – כיף בקושי. הם דואגים שלא תהיו מרוצים מדי, שתרגישו שמעבר לפינה יותר טוב. זה מאד מדכדך והכי לא זני – אני כבר מדמיינת את חברי הנינוחים סוקלים אותי במזרוני יוגה – אבל מנגנון ה”בקושי כיף”, מאד מדרבן בני אדם לפעולה. זה לא גזילת הכיף לחלוטין, זה פשוט “ההבדל בין לגור בגלידריה לצליל האוטו-גלידה שעובר מתחת לבית”, כמו שאומר את זה אייל.

הדבר השלישי הוא מה שמכונה endowment, הנחלה, או במושגים הרבה יותר ארציים “מנגנון איקאה”. כשאנחנו בונים לבד את הכסא מאיקאה, שעלה 150 שקל, הערך שניתן לו בלבנו, נגיד שיבקשו מאתנו לקנות אותו, יהיה יותר גבוה, כי הי, בנינו אותו לבד. במשחקים, זה למשל הפיגי-בנק, שבו נצברות בשבילנו מטבעות שלכאורה אספנו ביזע-משחקנו.  בחיים האמיתיים,  בתיה עוזיאל מזמן טענה שאין כמו להכין מתנה במה ידינו ומסתבר שהיא צדקה: הערך שאנחנו נותנים לדברים שעשינו לבד הוא יותר גבוה.

ארבע, social obligation – מחויבות חברתית, שלא לומר לחץ חברתי. כשאנחנו חלק מנבחרת, הרצון לא להיות אחרוני התורמים להצלחת הקבוצה, גורם לנו להכפיל את המאמצים שלנו. במשחקים מנצלים את זה כדי להוציא מאתנו כסף, שיקצר תהליכים. אבל אם תתרגמו את זה למטרות שלכם בחיים, כשאתם בסירה אחת עם עוד אנשים שחותרים כמוכם לאותה מטרה, צריך להיות לכם אופי ממש מחורבן, ודי תקול מבחינת האבולוציה, כדי להשלים בקלות עם זה שתהיו האחרונים לחתור. זה יכול להגיע למקומות מאד דרוויניסטים ומקולקלים, כשחושבים על זה במושגים של חולשות ופגיעות, ולכן הייתי מנסחת את זה כ: תשתמשו בתחושה של חלק מנבחרת לא כדי לנצח בה את העמיתים שלכם אלא כדי לנצח כקבוצה.

ומלת באז אחרונה מעולם המשחקים, שמאוד מעניין לחשוב איך ליישם אותה בחיים: volatility, תנודתיות. מפתחי המשחקים מפתחים אלגוריתם שיגרום לי להרוויח מאתיים נקודות אבל לא בבת אחת. הם משרטטים מסלול שבו אני ארוויח, אפסיד, ארוויח עוד קצת, אפסיד, אעלה, ארד, אצלול, אתרומם, ובסוף אצבור את אותן 200 נקודות אבל לאורך הרבה יותר זמן משחק. זה אומר, שאם אנחנו הולכים במסלול מסוים בחיים, נגיד סאגת הלהיות הורה טוב, אחד ממשחקי החיים הפופולריים, אז צריך לזכור שאנחנו אוספים נקודות על פני ציר זמן מתמשך, ושגם כשאנחנו שיכורי הצלחה או נפולי כישלון, יש לנו עוד המון תחנות בדרך לעבור כדי לדעת כמה בסופו של דבר (בקושי) הצלחנו בזה.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

כחלק מהנגשת 25 שעות ביממה, פתחתי כמה שעות שבועיות לייעוץ אישי. על הטווח שבין עומס בלתי נסבל לחיים שאיבדו מטרה וצריכים להתחיל בהם משהו חדש - כמעט כולנו יכולים להיעזר בעין חיצונית, מיומנת, שתעזור לנו לבנות סדר עדיפויות ולהוציא לפועל החלטות חיים וזמן.

אפשר להזמין פגישה חד פעמית של שעתיים לאיבחון וכיוונון ואפשר להתחיל בתהליך בן שמונה פגישות שבועיות לבנייה מחדש של סדר היום והשבוע, כך שתקרבו את המצוי אל הרצוי.