תעזבו את הנייד בשקט

בואו נודו בזה: זה לא הנייד שמפריע לנו, זה אנחנו שמפריעים לו. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?

אני מעזה לנחש שאם הייתי מבקשת מכם לענות מה הדבר שהכי מפריע לכם להתרכז, לנצל כראוי את הזמן שלכם, להיות בכאן ועכשיו במקום לנדוד ולעבור ממשימה למשימה, מה גורם לכם לאבד קשב, גם תוך כדי דברים שאתם אוהבים, כמו פרק טוב בסדרה או בילוי עם חברים ובני משפחה, אולי הדבר הראשון ברשימה יהיה הטלפון ונגזרותיו: נוטיפיקציות, מיילים שנכנסים, הודעות ווצאפ, בדיקת רשתות חברתיות, לינק שמישהו שלח. נכון?

תגידו שהוא מפריע, שהוא כמו טרוריסט שמחבל בזמן שלכם, שהוא אסון לקשב הטלפון הזה.

ואני לא רוצה דווקא להיכנס פה לכל הטכניקות של כיבוי המסכים (זה כמו מאה סוגים של דיאטה, שמאחוריהם בסוף עיקרון אחד פשוט: לאכול פחות, וכשאוכלים, לאכול רק את מה שצריך), אני רק רוצה לשים זרקור על נקודה אחת מאוד משמעותית. זה לא הטלפון מפריע לכם. זה אתם מפריעים לטלפון.

הטלפון הוא חפץ שעונה לכל ההגדרות של דומם בארץ-עיר, הוא מכונה שאתם שולטים בה שאין לה שום רצונות משלה: הכפתור של ההדלקה והכיבוי – בידיים שלכם; ההחלטה אם שקט או מצפצף – אתם קיבלתם; ההחלטה אילו התרעות לקבל – שלכם!; הרגע שעכשיו תוך כדי קריאת טור הצצתם בו? אתם לא מרגישים כך, אבל זאת היתה החלטה שלכם, החלטה של שבריר רגע – כן להוציא אותו, כן להרים אותו, כן להסתכל עליו, כן לקרוא, ואולי כן להגיב או לענות.

קל להגיד קשה להתנתק, אבל הנה הצעה ממש פשוטה שעיצב חוקר המוח והפסיכולוג ניר אייל, שלמרות שמו הכה ישראלי הוא אמריקאי, שהוציא לפני שנתיים ספר מעולה לדעתי על התנתקות ממסכים, בשם Indestractable. אייל מבקש שבכל פעם שאתם מרגישים שזה חזק ממכם, ושאתם מוכרחים “להפריע” לטלפון שלכם, לעצור את עצמכם רגע לפני ולשאול כמה שאלות פשוטות:

* מהו הדבר שאני מפסיק/ה באמצע?

* ממה אני בורח/ת עכשיו?

* ושאלה קצת יותר קשה: למה אני מפסיק/ה עכשיו?

התרגיל של אייל יושב על התובנה שהרגע הזה, כשנראה לנו שהטלפון קורא לנו, הוא רגע לא נוח לנו, רגע של קושי, או של בלבול, או הרבה פעמים של שעמום, איזשהו מיקרו-רגש שלילי, זעיר, שמתעורר וגורם לנו לברוח היישר אל החבר הכי טוב שנמצא כל כך קרוב — הטלפון. אייל מציע לשים לב לרגע הזה ולנהל דיאלוג פנימי קצר. לפעמים רק זה כבר מספק לנו את ההפוגה שהיינו צריכים ואנחנו באים על סיפוקנו בשהייה הקטנה הזאת. הפניית התודעה לרגע הזה משבשת את האוטומטיות של הפעולה שכבר נדמית לנו טבעית.

אז אחרי שעניתם לעצמכם על השאלות האלה, ובבקשה תנסו את זה פעמיים-שלוש, אתם כבר יותר בשליטה – עכשיו תחליטו אם לחזור למה שקטעתם באמצע או להטריד את הנייד שלכם.

תעזבו את הנייד שלכם בשקט. איור: אנה פינס

פה יש כוכבית מסוימת, כי בחלק מהפעמים, בשאלת ה”למה אני מפסיקה עכשיו”, אתם תיטו לענות לעצמכם “כי הטלפון ציפצף ואולי זה חשוב”. אני לא יכולה להחליט בשבילכם אם להקשיב למישהו שמדבר אליכם עכשיו בפגישה יותר חשוב מההודעה שקיבלתם, אבל עניינית, מעטות מאוד הן ההודעות שבאמת חייבים להשיב להן בדחיפות. אם הייתם מחלקים את שעות הערות שלכם (בראף קאט, לצורך המחשה) ל—50 דקות בלי הטלפון ו—10 דקות עם, כמה דברים דחופים לא יכולים לחכות שתשלימו 50 דקות של התעלמות מהטלפון?

50/10 זאת ההעדפה שלי. נתקלתי גם במקרה המעניין של עדי כרמון סקופ, ראש התנועה של השש שעות (עבודה) ביום, שמתנהלת לפי 52 דקות בלי ו-18 עם. תמצאו מינון שמתאים לכם ולמבנה היום שלכם, ותתחילו להתנסות במצב טיסה. לטעמי לפחות, רק להשתיק את הטלפון זה הכי גרוע, כי אז אני מתפתה לבדוק אם היתה הודעה במקום לחכות באופן פסיבי להתרעות. אגב, לפני שאני עוברת למצב טיסה אני מודיעה למי שעלול לחפש אותי בדחיפות (מעגל ראשון במשפחה ובעבודה) שאני לא זמינה, שואלת אם צריכים אותי, מתפללת שלא, וצוללת. מגייסת את הפולשים הכי משמעותיים לזמן שלי כדי לעזור לי להתנתק.

וכן, יש תוכנות מעולות שמסייעות בזה, כמו פומודורו או פורסט, שעובדת על העיקרון של טיימר שאפשר לכוון ומונע מכם גישה למסך, לאפליקציות ואפילו לאינטרנט עצמו. הן מקסימות באמת, מהונדסות באופן ידידותי, אבל הן לא תחליף לבירור הפנימי הזה ולהחלטה שאתם צריכים לקבל. כי כמו שפשוט לציית להן, מאוד פשוט גם לעקוף אותן, כמו נרקומן ששובר מנעול של דלת.

לא יודעת מתי הפעם הבאה שאעלה על מטוס, אבל בוורסיה על מאיר אריאל (אחרי ההתעללות בקמפיין של הפיס אני מרשה לעצמי), “זה באמת עושה לי טוב לראות איור מטוס קטן ממריא דרך פינת מסך שקופה”.

 

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

כחלק מהנגשת 25 שעות ביממה, פתחתי כמה שעות שבועיות לייעוץ אישי. על הטווח שבין עומס בלתי נסבל לחיים שאיבדו מטרה וצריכים להתחיל בהם משהו חדש - כמעט כולנו יכולים להיעזר בעין חיצונית, מיומנת, שתעזור לנו לבנות סדר עדיפויות ולהוציא לפועל החלטות חיים וזמן.

אפשר להזמין פגישה חד פעמית של שעתיים לאיבחון וכיוונון ואפשר להתחיל בתהליך בן שמונה פגישות שבועיות לבנייה מחדש של סדר היום והשבוע, כך שתקרבו את המצוי אל הרצוי.