מה שמתעתע במלה סידורים, זה שהיא אופטימית. קוקטית. היה בלגן, סידרנו, כיף. אבל זה לא בדיוק ככה. אם אני מחליפה בהליכת כפכפים מרושלת למכולת את “אין במקרר גבינה צהובה” ל”יש במקרר גבינה צהובה”, או, בטלפון שלוקח שעות לאיזה מרכז שירות, את “קיבלתי אזהרה שלישית על אי תשלום החוב עם ריבית” ב”שילמתי את החוב וגם את הריבית”, זה לא כיף. זה במקרה הקל ממלא מחסור משמים ובמקרה הרע פותר איזה קלקול גדול שאיים, ובדרך כלל גם הצליח, לחרבן לכם יום. המייבש התקלקל בדיוק בשבת הזאת שהבת שלי חזרה מהטירונות עם שלוש מכונות לעשות? הזמנתי טכנאי. הכביסה קרתה. מבאס אבל פחות. זה סידורים.
פירורי החיים האלה לא נגמרים לעולם. את חושבת שאת מטאטאת אותם יפה יפה למחוזות הוי הירוק של הבוצע, ואופס יש חול חדש. לעשות קניות, אבל קודם להסתכל מה חסר במקרר, ובמזווה, ובארון של הכלי ניקוי, ואוכל לחתולים, מחנות אחרת כמובן, לקבוע עם החשמלאי, לזכור לצלם לו מה התקלקל, להשאיר לו שלט לחניון, לפתור את הבעיה שמתעוררת בגלל ששכחת להשאיר שלט, ואז לשלם לו, ולחכות לחשבונית, ולתייק את החשבונית, ולשלוח את החשבונית לרואה חשבון, ולענות לו בהזדמנות זו על השאלה שמחכה כבר חודשים במייל מה זה החיוב של כך וכך, ולהסביר לו למה לא מילאת עדיין את הטופס של ההחזר מביטוח לאומי, ולהיזכר בסיסמה לאתר שלהם, לבטל מנוי מיותר (שוב להיזכר בעוד סיסמה), לשכפל מפתח שאבד, אבל תחילה לחפש אותו פעם אחרונה ודי, ואז לשכפל, להוציא כסף בכספומט, להשאיר לילד לטיול השנתי, לבטל לו את השיעור גיטרה כי זה נופל על הטיול, לקבוע מועד חלופי, לעדכן אותו, להחליף משהו שקטן עליו מהיומולדת, לעשות לו יומולדת, להזמין ליומולדת, לעדכן את אלה שהוזמנו, להודות לאלה שהגיעו, ועוד לא אמרנו מלה על בנק, דואר וקופת חולים, מושגים שעצם אמירתם מעוררת צמרמורת סידורים.
“אני פשוט לא טובה עם בירוקרטיה”, תמיד מצחיק אותי שאנשים אומרים את זה. יענו יש מישהו שטוב עם בירוקרטיה. מישהו שבכיף שלו רושם שישה צ’קים לוועד הבית, בעצם שמונה כי שניים נדפקו בדרך. אז זה נכון שיש אנשים גרועים במיוחד עם בירוקרטיה, אבל גם בלי שום מצוקה מאובחנת, הבעיה הגדולה עם סידורים היא שהם יתומי זמן. הם לא שייכים לשום קטיגוריה של זמן שאנחנו מקצים לדברים בחיים. הייתי רוצה לומר שהם נופלים בין הכיסאות, אבל זה כמו להגיד שפיל יכול להתנזק לפתח של כיור. הסידורים נופלים על הכיסאות, ממלאים את הכיסאות, אתם בכלל לא רואים את הכסאות כי הסידורים רובצים עליהם כמו עננת עשן מעל מפרץ חיפה ביום אביך.
אם תרשמו את כל הסידורים שאתם צריכים לעשות ותשימו תג מחיר של זמן ליד כל דבר, תגלו שאתם יכולים להתפטר מהעבודה שלכם ולהיפרד מהחברים, כי לא יראו אותכם הרבה בזמן האחרון. אין לזה לסוף. הייתי אומרת שסידורים זה החיים, אבל למשפט הזה יש עכשיו קונטציה חיובית מדי
סידורים זה אימוג’י של קקי לא מחייך. אימו’גי של קקי בוכה. ומאחר שאני קצת כפייתית בחיפוש שלי אחרי פתרונות, באמת חרשתי את האינטנרט, ואתרי מאמרים, ומחקרים, ואפליקציות, ולא מצאתי שום מזור. עוד גרסה של רשימות טו-דו-ליסט, טובה יותר מאחרת, תודה רבה באמת. תנו לי אפליקציה שתעשה את הסידורים במקומי, לא עוד מקום לרשום אותם ולהרגיש לרגע טוב עם עצמי, שבכלל זכרתי, ואז לחזור להתייסר.
וואלה, אני באמת מנסה לסיים את הרשימות האלה באיזה המלצה לפעולה, אבל הפעם, ברצינות, זה די אבוד. פשוט תחיו במערה. זה יכול לעזור.
*
טוב נו, בכל זאת כמה דברים שניסיתי בהצלחה:
- מה שאפשר בדיגיטל. לא מושלם, ר’ סעיף איחזור סיסמאות, החלפת מספר אשראי שפג, תיוק לא אינטואיטיבי של מה קרה ומה עדיין לא, אבל חוסך המתנה טלפונית והליכה למקומות משמימים באור יום (שהרי מקומות של סידורים פתוחים רק בבוקר כשלרובנו יש דברים אחרים לעשות).
- לחבר כמה אחד לשני. במקום להשתגע בכל פעם כמו מעקיצה, לקבץ את יתומי הקטיגוריה האלה אחד לשני ולשבץ ביומן, שבועית או חודשית. שעתיים-שלוש דרך אגב. זה לא לוקח פחות.
- תזהו אם גם לכם יש את השעה הזאת הדי אבודה בעבודה, כשאתם רק מגיעים או מתיישבים, ובמילא מחרטטים מיילים, עדכונים תגובות ותשובות. השעה שבה את מציפים את הפייסבוק באגודל הכחול שלכם. תהפכו אותה רשמית לשעת ההתארגנות על עצמכם. בשעות הילדים, זה יכול להיות למשל כשאתם מלווים לחוג. אם כבר בוהים על הספסל, אז סידורים.
- תשימו תזכורות לתאריכים ידועים מראש כדי לא להסתובב בראש עם התהייה הרודפנית והמטה למחשבות טורדניות – מה לעזאזל אני שוכחת לעשות עכשיו? נגיד, אם סגרתם מלון שיש אפשרות לבטל עד תאריך מסוים, אז לשים 24 שעות לפני תזכורת; אם יש מועד אחרון לרישום ילדים לקיטנה, אז ביום שמקבלים את הטופס לנעוץ שם תזכורת.
- במקרה שאתם לא שם עדיין: הוראות קבע. איפה שאפשר.
- להתעקש על שעות שמתאימות לכם עם בעלי מקצוע. אם הם יגידו לכם שהם באים בין שמונה לשתיים ולא תתווכחו, מי שיקבל את ההבטחה להיות ראשון באותו יום זה זה שהתווכח.
- לחיות במערה, אמרתי כבר?