אני לא אוהבת את הביטוי ניהול זמן. אי אפשר לנהל את הזמן. אפשר לנהל את החיים על ציר הזמן. זה כמו שאי אפשר לסדר את הארון. הארון תקוע עמוק בקיר, על דפנותיו הקשיחות ומדפיו המקובעים. מה שכן, אפשר לסדר את התכולה של הארון. הדרך הבאמת טובה לעשות את זה, ותחזיקו את המטאפורה של הזמן בראש, היא להוציא מהארון את כל התכולה שלו, לא לחוס על שום מגירה נידחת, לפרוש הכל לנגד עינינו, לעשות ערימות של דברים שקשורים פונקציונלית אחד לשני, לעבור על כל ערימה וערימה, למיין בלי רחמים עצמיים, ואז להיפטר מדברים, מתוך הכרה מצערת שזה כל הארון שיש לנו ושהוא אף פעם לא יספיק, כי בעוד התכולה של הרצון היא אינסופית, נפח הארון מוגבל. לרצות עוד מכל דבר זה פחות תובעני ונוקדני מהקמצנות ומהשליטה העצמית הנחוצות כדי לא להעמיס ולצבור. מחיר האגירה הוא בלגן, ובלגן, עד כמה שהוא חינני כי הוא מכיל את קלילות ההחלטות שלא קיבלנו במקום את חומרת הסדר שכפינו, הופך את הדברים שבארון לדחוסים, מקומטים ובלתי נגישים.
רק בחתירה למינימליזם – לא בהכרח מתוך נזירות או צניעות, שכבודם במקומם מונח – נשארים פחות דברים להחזיר לארון, אבל יותר רצויים ואהובים ששרדו השלכה. אלה הדברים שצריכים אותם יותר, או משתמשים בהם יותר. צריך כמובן גם להשאיר כמה בחירות גחמה, דברים שהשימוש בהם נדיר אבל הם מספרים לנו איזה סיפור על עצמנו – סמרטוט שזאת תהיה בגידה לזרוק ואפשר ללבוש בלילה כפיז’מה, משהו אלגנטי מכפי שגרת חיינו שקנינו באיזה חופשה, משהו מאיזה פעם של חיינו שאנחנו רוצים מתישהו לחזור להיות (נגיד הזוג האחרון של מכנסיי הרכיבה עם הריפוד במפשעה).
ואז מחזירים את התכולה לארון, מסודרת לפי שימושיות ונגישות: משהו בתחלופה גבוהה שצריך כל יום – מקדימה, בגובה הביניים; משהו שצריך לפרקים – מאחורה; למעלה – הדברים של הפעם ב או של העונה הבאה; ולמטה הדברים שבמילא דורשים מאתנו להתכופף בשבילם, נעליים למשל.
כשאנחנו מסדרים את הארון, כדאי שזה יהיה חכם מספיק, יציב מספיק, מחושב מספיק, כדי שלא נידרש לכך שוב בשנה הקרובה. זאת פעולה שדורשת הבנה של מי אנחנו עכשיו עם אחריות לטווח ארוך –ליהנות לתקופה מהקיים, בלי להתייסר על מה שנזרק ובלי להטריד את מנוחת מה שאופסן.
אם זה לא מיותר עכשיו לומר, זה בדיוק הרעיון של ניהול החיים על ציר הזמן. גייל גולדן קראה לזה “אוצרות חיים“. אוצרות, כמו של תערוכה מלשון איסוף וברירה, ולא מלשון מטמון. הרעיון שלה הוא שלנהל את החיים על ציר הזמן לא מתחיל באיזה אפליקציית משימות, רשימות טודו, אפילו לא בעמודה של היום או השבוע ביומן, אלא בהסתכלות הרבה יותר רחבה על תכולת הזמן שלנו, הלוא היא החיים עצמם.
האם החיים אינם בסוף אלא סך הדברים שקורים בתוך הזמן? ההבדל המוחלט ביותר בין האין ליש, בין המתקיים לנעדר, הוא השנתה שמותיר הראשון על ציר הזמן. לכן, דרך די אינטואיטיבית להסתכל על החיים זה פשוט לראות מה מכיל הזמן שלנו.
אוצרות החיים, על פי גיל גולדן, היא לא פעולה מלבבת יותר מהסידור השנתי של הארון. היא כרוכה בהסתכלות מאד לא ספונטנית על החיים, היא כרוכה בלשבת ולעשות ספירת מלאי של האייטמים השונים שתופסים לכם את הזמן, היא כרוכה בלנהל רישום של מה אתם עושים לאורך כמה ימים שעה אחרי שעה (TIME LOG), היא כרוכה בכנות – האם באמת עשיתם עבודה בשעות העבודה? האם באמת הייתם עם הילדים בשעות ששמרתם להורות? היא כרוכה בשקילה – כמה משקלו של עניין מסוים בזמן השבועי שלכם? 3 שעות ספורט – זה הרבה או מעט בשבילכם? ומה עם 12 שעות של נהיגה לעבודה? ו – היא כרוכה בשאלה הכי קשה: האם משהו שווה את הזמן שמסתבר שאתם מקצים לו?
וברור שהרבה יותר מסידור הארון – שכן זו רק מטאפורה – המהלך של אוצרות החיים מציף כאבים, חלומות גנוזים, שאיפות כוזבות, דימוי עצמי שאין לו אחיזה במציאות; אוצרות חיים משקפת דיסוננסים בין הציפיות שלכם לזמן שאתם מקצים בפועל לדברים. גולדן במקור היא פסיכולוגית קלינית, שלא מאמינה בהכרח שהדרך לטוב עוברת בהכרח גם בנעים. לטענתה, אנחנו יכולים להצטיין באמת רק באזור אחד או שניים בחיים שלנו. תבררו עם עצמכם – מה זה בשבילכם? על הדברים האחרים, אומרת גולדן, תוותרו אם אתם יכולים, או תתפשרו – תורידו את הציפיות שלכם מעצמכם, כדי להתאים את הרצון אל המקום.
*
איך להסתכל על החיים שלכם דרך ציר הזמן?
- תעשו רשימה של כל מה שתופס את הזמן שלכם.
- תיעזרו בחלוקה בסיסית לשלושה אזורים: האזור של העבודה, החומר והפרנסה; האזור של מערכות היחסים העיקריות – הילדים שלכם, הילדים שאתם, בני/ות זוג, חברים; האזור של העצמי – הטיפול, הטיפוח, שלכם את עצמכם.
- תנו מספר מ-1 עד 10 שמעריך את משקל הזמן הנוכחי של אותו סעיף בחיים שלכם (ולא להתייאש מהציונים הנמוכים, חכו!)
- ועכשיו הפואנטה: תנו ציון נוסף לכל סעיף, כמה הייתם רוצים להיות בו?
- אם הפער בין המצוי לרצוי הוא של נקודה או שתיים – תעזבו בינתיים. נגיד, רוצים שהעבודה תתפוס רק 7 אבל כרגע היא 9 – תחיו עם זה.
- אבל איפה שהפער גדול משתי נקודות – נגיד, הייתם רוצים להיות 9 בהורות אבל אתם ב-5? – הנה אזור שצריך לקבל החלטות זמן לגביו.
- מה אפשר לעשות – ממש במשפט – או להקדיש הרבה יותר זמן כדי לסגור את הפער (כלומר, לבחור “להצטיין” בזה); או לוותר על זה כרגע; או להתפשר – להכיר בחוסר היכולת להצטיין בחיים ביותר מבדבר אחד או שניים – להוריד ציפיות מעצמכם.
