מדי שבוע אני משתפת פה בהמלצות שלי לניהול זמן שעלו במהלך הליווי האישי שלי למנהלים, יזמים ובעלי עסקים, והפעם:
הוא בתפקיד מורכב מאד; מנהל קפסולה של יזמות ויצירה מאפס בתוך ארגון היררכי ביותר. יומו רצוף במשימות שמונחתות עליו ודיונים בהם רוצים לקבל את האינפוט היצירתי שלו, אבל (!) בסוף הוא נשפט ומוערך על הפרויקטים שהוא יזם ומגלגל, הפרויקטים שבגללם ארגון בעל אופי מאד טכנולוגי וביצועי שכר לעבודה מישהו שמגיע מרקע יצירתי כמו שלו.
הסתכלנו ביחד על שורת המשימות הגדולות שלו, הכדורים הגדולים, לא ה”מה דעתך על”, או “אולי יש לך רעיון ל”, אלא היוזמות שלו, המורכבות מאד בדרך כלל, שלשם התממשותן צריך להניע תהליך שכרוכים בו עוד בעלי מקצוע מתוך הארגון.
אבל מה הבעיה? שבין היום שמתחיל בדיוק בתשע (אחרי שעה וחצי בפקקים) ונגמר בערך בשש כדי לחזור באותם פקקים להספיק לילדים לפני השינה, הוא לא מגיע לטפל בפרויקטים המורכבים שלו. התוצאה: תחושה של חוסר סיפוק, תחושה של “רואים לי”, תחושה של יעילות נמוכה, תפוקה נמוכה, ולחץ אדיר מהמשקולת שרק נהיית כבדה יותר ונישאת כמעט לגמרי על כתפיו.
איך יוצאים מזה? איך מגלגלים את הכדורים הגדולים? נגיע פה בשבועות הקרובים לניהול המשימות עצמן, להנעת התהליכים, אבל נתחיל מדבר אחד בסיסי: מבנה שבוע העבודה.
הנועץ שלי (תתרגלו: נועץ ליועץ, כמו מטופל למטפל) עובד במקום שלא מאפשר היברידיות, אז בכל ימות השבוע הוא במשרדי החברה – האופציה של לעבוד מהבית כשהילדים הולכים למסגרות לא על הפרק. אני דווקא אוהבת שלעבודה יש בית משלה (להלן, המשרד), השאלה רק מתי מצליחים לעבוד שם בין הישיבות, האנשים שנכנסים רק לשאלה, המיילים שקופצים כמו פופקורן במיקרו, ושברי הזמן הקטנים שנשארים לנו לפגישות עם עצמנו בין לבין?
איך פותרים את זה? שוברים את מבנה שבוע העבודה: במקום להגיע כל יום באותה שעה ולעזוב באותה שעה, מייצרים מצד אחד ימים קצרים יותר לטובת האיזון בין בית לעבודה, ולטובת הורות נוכחת, ימים שבהם אפילו אפשר לאסוף מהגן או ללוות לחוג אחר הצהרים, אבל כנגדם – מאריכים ימים אחרים עד לשלב במשרד שבו נהיה סוף סוף שקט, שבו היומן לא מקפיץ פגישות שתיכף צריך להיגרר אליהן, המיילים מגיעים במרווחי זמן גדולים יותר, ופחות אנשים נמצאים כדי לדפוק לנו על הדלת עם הרק שאלה.
שני בלוקים כאלה של הארכת יום מעבר לשעות זמזום השיא של המשרד, כלומר – ככה באצבע – אחרי שש בערב, מאפשרים להכניס לצינור משימות שדורשות עבודה עמוקה, עבודה שאינה כרוכה בתיקתוק אלא להיפך: בצלילה לעומק, בשקט מבחוץ ומבפנים, בהתמודדות עם לוח חלק של משימה שאנחנו צריכים להוציא אותה לדרך.
שני ימים קצרים, עד 1530, ושני ימים ארוכים עד… כמה שצריך: אפילו אחרי תשע. עבדתי ככה שנים רבות, בהיותי מנהלת בכירה ואמא נוכחת, כשאני נעזרת יומיים בשבוע בבייביסיטר מצוינת שרק הוסיפה ערך מוסף לילדים ואיכויות אחרות משלי, שבטח חלק מהן גם טובות יותר. בבתים אחרים כמובן אפשר לחלוק ולאזן בין שני הורים. אני לא רוצה “לדרדר” אותכם להסדרי ראייה בעודכם בזוגיות יציבה ומשובחת, חס וחלילה!, אני רק טוענת שאם מתוך שבעה ימים בשבוע, בשישי ושבת אנחנו לגמרי משפחתיים, יומיים אנחנו מגיעים מוקדם במיוחד, יום אחד קצת יותר מאוחר אבל עדיין מספיקים משימות ערב – אז יומיים ארוכים מאד שיאפשרו לנו יעילות חדשה, הספקים חדשים – רק ישפרו את האיזון בבית ולא להיפך.
זהו בינתיים. נמשיך בשבוע הבא.
מזכירה לסיום, שאנחנו פותחים ב-6 באוגוסט קורס ניהול זמן, ארבעה מפגשים בימי שישי בבוקר, בהרצליה. פה אפשר למצוא פרטים והרשמה לקורס ניהול זמן, ואתם מוזמנים לפנות אלי ברשתות החברתיות או ישר לאימייל שלי לפרטים נוספים
