אני רואה המון יומנים של אנשים, ואני אגיד לכם מה יש לרוב האנשים ביומנים: איזשהו מתחם שמסומן כעבודה, ובתוכו – בכפוף למקצוע, לענף, לארגון שבו עובדים – פגישות, שאת רובן מישהו אחר זימן. זהו.
מה אין ביומנים הללו? הם לא יורדים בדרך כלל לפרטים שמהם מורכבים הבלוקים הגדולים, והם ממעטים להכיל את שאר הזירות שלהן מוקדש הזמן שלנו מעבר לזירת העבודה – זירת האחרים וזירת העצמי. אם בזירת העבודה הרווחים שלנו הם חומריים, בזירת האחרים אנחנו מתוגמלים בתחושת שייכות. תקשורת ואהבה, תמורת השקעת הזמן שלנו במערכות יחסים – מהמשפחה הגרעינית על התפצלויותיה להורות ולזוגיות, דרך חוג החברים, המשפחה המורחבת והפעילות בקהילה. בזירת העצמי הרווחים שלנו הם בריאות הגוף והנפש, והם מוקנים כתוצאה מזמן שמושקע בטיפול ובטיפוח.
יומן ריק הוא כמו כתב חידה, המפה הלבנה שמקבלים כדי להקשות בכוונה בקורס עם ניווטים – הגם שיש בה נ”צ בודדות, את הדרך אתם צריכים לנחש בעזרת הזיכרון, האינטואיציה והכוכבים. כשהיומן מכיל תכנון מפורט של שבוע שלם, על 168 השעות שבו, הוא הופך להיות מפה טופוגרפית מפורטת שמראה לכם את תנאי השטח האמיתיים של החיים, ובעיקר מאפשרת לכם לייצר מסלולים הגיוניים יותר אל היעדים שלכם.
אני מתייחסת לשבוע כמו אל מגרש שאני בונה עליו את הנדל”ן של החיים שלי: זה השטח, אלה הצרכים, אלה החובות, אלה הזכויות, ופה האמצעים שעומדים לרשותי – בזמן, בעזרה שאני יכולה לקבל או לקנות. וכמו שארכיטקטורה מתחילה מאיזה שירבוט מאד בסיסי, שמבטא את החיבור בין תפיסת העולם של הארכיטקסט לנסיבות, ובסוף מגיעה לכדי תוכניות עבודה מפורטות ביותר עד רמת הבורג – כך גם היומן. צריך להתחיל מאיזה פריסה מאד בסיסית של החיים, מאוזנת ככל הניתן בין צרכים לרצונות (כשאפשר לאזן. אם אין מנוס – צרכים תחילה), ואז לרדת לפרטים: אלה שעות העבודה? מה כוללת העבודה? אוקי, פגישות שכנראה ניאלץ להשתתף בהן (אלא אם תקשיבו לי ותשתמטו מהן – איך ולמה, אתם יכולים לשמוע בפרק שעוסק בזה בפודקאסט), ומה עוד על הפרק?
לא כותרות גג, אלא משימות מפורקות לאטומים הכי קטנים שלהם ואז מדודות בזמן ומשובצות. מה אתם צריכים להכין? על מה לחשוב? האם יש חומר רקע שצריך להקצות זמן לחקור אותו? שיחות שצריך לקיים? משהו לכתוב? משהו לעצב? משהו לחשב? משהו לשלוח לריג’קטים? משהו לתקן?
ולא רק בזירת העבודה. בזירות האחרים והעצמי – תנכיחו ביומן חוגים של הילדים, דייט עם הבן.ת זוג, אירוח של חברים, קניות וסידורים, בישולים וניקיון, תרומה לקהילה, יציאה להפגנה… השיבוץ של הכל ביומן מאפשר להסתכל על פריסה ומינונים. השבוע, מימד הזמן היחידי שהאדם המציא לעצמו ואיננו מתקיים בטבע, נועד לשמש את המחזוריות הטבעית שמתקיימת בחיינו, ולכן מושלם לשאול לגביו: האם השבוע יש לי פגישה עם הפסיכולוגית שלי? האם זכרתי להזמין משלוח? האם קפצתי לבקר את אבא שלי? או: כמה פעמים בשבוע חשוב לי להיות בבית כשהילדים חוזרים מבית ספר? כמה פעמים בשבוע אני יכולה להרשות לעצמי בייביסיטר? כמה יכולה להתאמן? או בגרסת ה: כל כמה שבועות אני צריכה מספרה? קובעת מפגש של כל המשפחה? עושה סדר בניירת?
לחשוב כמו ארכיטקט לא הופך את הזמן שלכם ליותר טכני, משעמם או מהונדס. אתם מקבלים הזדמנות להפוך את היומן לתוכנית עבודה שבתוכה הפריטים עצמם יכולים להיות הכי צבעוניים שאתם רוצים או יכולים להרשות לעצמכם. רוב הדברים שלא מופיעים בתוכנית העבודה של הזמן שלכם, להלן היומן, כנראה לא יקרו, ואם יקרו אז באופן מאולתר שלא יותיר אותכם עם הביטחון בהתממשותם, ולכשהם יקרו זה יהיה כנראה על חשבון משהו אחר, כי חדרי הזמן כבר הוקצו באופן גס בלי הספירה הנכונה של צפיפות לשעה.
להתחיל לשרטט מבנה על נדלן הזמן יכול להיות מכביד – הלחצים, העומסים, הרצונות המתרחקים, נותנים בהתחלה תחושה פסימית של חוסר היתכנות. זאת פגישה מדכדכת לפעמים עם התחתית של הבאר: כמה מעט אנחנו מספיקים, כמה הרבה אנחנו רוצים, אבל זה גם מעניק תחושה של בהירות מסוימת ואופק של סדר ותנועה קדימה.
ארכיטקטורת יומן טובה יושבת בבסיסה על ארכיטקטורת החלטות טובה, מושג שהקנה לכלכלן ריצ’רד ת’לר פרס נובל. היא מבטאת במיטבה לא חיים אפורים ומשמימים, אלא להיפך – בהירות שבין אדם לעצמו לגבי מטרות חייו, ערכיו, תקציב הזמן והאמצעים האחרים שעומדים לרשותו.
